משולחנה של הד האנטרית
לפעמים הטעות הכי גדולה בתהליך גיוס - היא לא בהחלטות, אלא בהתעלמות מתחושת הבטן

תקופה כזו, כשהכול תזזיתי, חשוב לעצור רגע ולחשוב. אנחנו פועלים לא פעם על אוטומט. הנפש לא רגועה, הראש עמוס ובכל זאת החיים ממשיכים, חברות מגייסות, ואנחנו נדרשים לשמור על רמה מקצועית גבוהה בתוך כל זה.

סיפור קצר, שלאחר לא מעט התלבטות החלטתי לשתף לטובת למידה.

לפני כמה חודשים פנה אליי לקוח חדש, שונה ממה שעבדתי איתו עד היום. חברה קטנה (כ-100 עובדים), פרטית, עם עשייה מאוד ייחודית. כבר מהתחלה הבטן אמרה לי – משהו בתהליך לא בשל עד הסוף. ובכל זאת בחרתי לזרום. טעות מס' 1.

נפגשנו, התרשמתי, ניסיתי לדייק את התפקיד , שהיה בעיניי “גם וגם וגם”, תפקיד שלא באמת קיים. פקיד בכיר של סמנכ"ל.לקח זמן, ובסופו של דבר הגענו להסכמה ,מעט מאולצת , על אופי התפקיד והפרופיל. טעות מס' 2.

משם התחיל תהליך גיוס מורכב ומעמיק: מיון, ראיונות, שאלון עומק מקצועי. הגענו למספר מועמדים רלוונטיים ומדויקים ככל שניתן.

 נשלחו קורות חיים עם טבלה מלווה שמזקקת למנכ״ל את הפרמטרים החשובים. המועמדים רואיינו, ההתרשמות הייתה טובה כמעט מכל המועמדים שנשלחו. אבל כל הזמן חזר אותו קול: “לא מדויק”. שיקפתי  ובכל זאת המשכתי. טעות מס' 3.

נבחר מועמד לתפקיד הסמנכ״ל. ואז, באופן מפתיע, נכנסה לתהליך מנהלת משאבי אנוש שלא הייתה מעורבת קודם, עם דרישה אינטנסיבית לשיחות ממליצים , רבות, כולל מנכ״לים מחו״ל בזום. נורה אדומה גדולה. ועדיין למרות שכבר ממש לא הייתי שלמה עם התהליך ברמה המקצועית, זרמתי. טעות מס' 4.

בהמשך, על רקע חוסר תקשורת, שיקפתי שוב: אין כימיה אמיתית, אין התאמה מלאה. המלצתי לעצור. המנכ״ל התעקש - ואני זרמתי. למרות תחושת הבטן הברורה: תהליך שמתחיל בלי אמון מלא - יסתיים לא טוב. טעות מס' 5.

נחתם חוזה. רגע משמח.

ואז, בתוך שלושה שבועות בלבד - תהליך של “בחינה הדדית”, חוסר הכלה, סיטואציה לא בריאה מול עובד קיים. והסוף , לא מפתיע: פיטורים אחרי שלושה שבועות בלבד.

זו הייתה הפעם הראשונה שזה קרה לי, אחרי עשר שנים כהד האנטרית

חשוב לי לומר הדגלים הורמו לאורך כל הדרך. הטעות המשמעותית שלי הייתה שלא הייתי מספיק אסרטיבית בהתעקשות על מה שלא נכון, לא מקצועי ולא מדויק.

בין התרעה להתרעה, נתתי לדברים “לחלחל”. בדיעבד – זה בדיוק המקום שבו היה צריך לעצור.

הדיוק המקצועי חשוב לי מעל הכול. ולא תמיד נכון לזרום עם תהליך , במיוחד כשהנורות האדומות נדלקות שוב ושוב.

חשוב להקשיב לעצמך. להאמין לעצמך. ולהיות שלם עם העשייה - גם במחיר של ויתור על משרה בכירה מאוד.

לסיום, שיקפתי למנכ״ל את הדברים והמלצתי לעצור ולדייק מחדש את הצורך הארגוני האמיתי, את היכולת שלו כמנכ"ל (בעלים) לשחרר מהשליטה בוודאי כשמגיע סמנכ"ל בכיר. כרגע, למיטב הבנתי, לא משנה מי ייכנס לתפקיד, התוצאה תהיה דומה.

בחרתי לא להמשיך בחיפוש חלופה בשלב זה.

ולמי שתוהה , ברמה האישית מקצועית שלי , הודעת סיום התהליך ניתנה יומיים לפני מועד התשלום הצפוי ( נתתי חודש הסתגלות) , אצלי במערכות לא הייתה טרנזקציה. (תוהה אם היייתי נותנת יותר זמן הסתגלות אם התהליך היה נמשך עוד קצת...). ובכנות – זה לא הפתיע אותי. כבר בשלב מוקדם היה לי ברור שזה לא יחזיק.

חשוב לשמור על האמת המקצועית שלך בכל התהליך ולעצור בנקודות שכל הדגלים שלך מורמים.

דיוק בתהליך הוא גם דיוק פנימי.

חומר למחשבה.